מעברים

ציפיות והערכות

יצאנו לטיול עם תינוק שלא יושב ולא צפוי לשבת במהלך החודשים הקרובים. תהינו איך יעברו עלינו המעברים השונים, טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, סירות ועוד. בבית אדם שנא את הסלקל והנסיעות ברכב הפכו לעיתים קרובות לסיוט צרחות. להיות לכודים בתוך כלי תחבורה במדינה זרה עם אדם מתפתל נראה לי כמו באסה רצינית וחששתי מזה מאוד. לקחנו איתנו את שמיכת העיטוף שבה הוא רגיל לישון, מיטת טיולים נפתחת, רעשן קטן ושרשרת הנקה מצויינת שהכינה לי חברה יקרה ושימשה אותנו מאוד בתור מובייל, לעסן, רעשן לסירוגין (תודה נועה אפק :)

הטיסה למזרח

התחלנו את הטיול בטיסה מאוד ארוכה שפיצלנו עם קונקשן משיקולים כספיים. המעבר מישראל לבנגקוק לקח כ16 שעות סה"כ – 7 שעות טיסה לאוזבקיסטן, 3 שעות המתנה שם ועוד כ7 שעות טיסה לבנגקוק ואז רכבת לתוך העיר ולבסוף מונית למלון. הייתי משוכנעת שזו תהיה התחלה קשה לטיול ושנגיע לתאילנד מפורקים אחרי יממה של בכי. הזהירו אותי ששינוי הלחצים מכאיב להם נורא והטיפ שקיבלתי הוא להניק במהלך ההמראות והנחיתות כדי שהיניקה תשחרר את הלחץ באוזניים. כך יצאתי לדרך מלאת רגשות אשם וחששות עוד בטרם נתקלנו בקשיים.

בפועל זה היה אחד המעברים הקלים שהיו לנו בטיול. לא יודעת מאיזו סיבה ומה הקסם שגרם לכך אבל אדם היה הכי נינוח בעולם בטיסות הארוכות האלה. במטוס לא הייתה עריסה לתינוק וכיוון שהטיסה לא הייתה מלאה חברת התעופה הציעה לנו כסא ריק עבור אדם מה שהסתבר כסידור טוב שלמדנו לבקש אותו בעצמנו בטיסות הבאות. הנקתי אותו בהמראה הראשונה מיד אחרי זה עטפנו אותו והנחנו במיטה הניידת שהעלינו למטוס ומיקמנו ברגלי הכסא הפנוי שהיה בנינו. אין שם באמת מקום למיטה וזה היה הסידור הצפוף בעולם, אבל הסתדרנו. הוא ישן שבע שעות רצוף והתעורר לקראת הנחיתה והנקתי שוב. בדקתי אין ספור פעמים אם הילד חי בטיסה, בשביל אדם לישון 8-7 שעות רצוף זה אירוע נדיר בשנת לילה רגילה בבית. בהמתנה בטשקנט אדם נרדם שוב במנשא, היה ער בהמראה הבאה אם כי לא כל כך בעניין של לינוק ושוב שמיכת עיטוף, מיטה ניידת והילד ישן עוד 4-5 שעות. היה כל כך חם ויבש במטוס שלא ברור לי איך זה ייתכן. הניחוש הכי טוב שיש לנו זה שהרטט הקבוע של המנועים מרדים אותו בצורה מצויינת.

מעברים קטנים

הטיסות הקטנות יותר שלקחנו בתוך אסיה ונמשכו סביב שעה וחצי היו יותר מאתגרות. אדם ממש לא הסכים לישון באף אחת מהטיסות האלה והניסיונות להרדים רק הובילו לסבבי צרחות מתסכלים. לבסוף גילינו שהוא ממש סבבה להיות ער כל הטיסה, שהוא לא מגיב בצורה מיוחדת להמראות ונחיתות ומספיק להסיח את דעתו ברגעים האלה אין צורך להניק בהכרח.

השתמשנו הרבה במוניות בבנגקוק, בלי סלקל כמובן כי אין. לא תמיד אדם התלהב לנסוע באוטו אבל כמעט תמיד זה היה זמן טוב להניק. היה חם בטירוף וממילא הנקתי בתדירות מאוד גבוהה, פעם בשעה בערך. המוניות הממוזגות היו יופי של סידור להנקה נוחה מבחינת הישיבה שלי, קצת שקט ופרטיות. המוניות הממושכות יותר במעברים אחרים לעיתים דרשו שנשחק עם אדם, נשיר ולפעמים נספוג קצת צרחות אבל גם הן עברו באופן סביר סה"כ.

בתאילנד בחרנו לישון באי מתוק ולא מתוייר, קו ג'אם, המשמעות של זה היא העברה מקומית בLONG TAIL BOAT. כלומר, שעת הפלגה בסירונת עץ שאי אפשר לעמוד בה במידה וצריך להרגיע את אדם. עלינו על הסירה, הבחור הפעיל את המנוע, הנקתי את אדם והוא.. נרדם. כך היה בכל הפעמים שבהם עלינו על סירות כאלה. הנקת האקסטרים ביותר שהייתה לי היא על סירה כזו מלאה לגמרי באנשים, יכלתי רק לשבת במקומי על הספסל בקדמת הסירה עם השפריצים של המים ואדם במנשא. הנקתי אותו בתוך המנשא בזמן שהסירה מתנדנדת והוא.. נרדם. זו הייתה לי הפעם הראשונה והיחידה עד כה שהנקתי מתוך המנשא.

#טיסותארוכות